עליה ר''א שאל אין לו קנין נכסים. כלומר דהא א''נ מוקמת לה כמ''ד דאין קנין לעכו''ם ג''כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו''ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס''ל כסתמא דהש''ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו''ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס''ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א''כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא:

ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'. כלומר דר''פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר''א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ''ד אין קנין לעכו''ם אבל כמ''ד יש קנין לעכו''ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית:

אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן. דלעיל דמוקי להמתני' כמ''ד יש קנין לעכו''ם אבל להמ''ד אין קנין לעכו''ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא''כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו''ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר''א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ''ד אין קנין לעכו''ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן:

לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'. כלומר דמפרש הש''ס דהאי קושיא דר''א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ''ד כמ''ד אין קנין לעכו''ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו''ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו''ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא''כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.

ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים. בתמיה ודברי ר''א מפורשין הן לקמן בפ''ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר''מ ור''י ור''ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע''ג דר''מ אמר אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע''ג דקנין קרקע אין לו בא''י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו''ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו''ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח''כ וכן גרסינן להא בהאי ש''ס בגיטין ס''פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.

ברם כמ''ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין. כלומר דאילו למ''ד יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע קדושתה וא''כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה''נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע''פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ''ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי':

ר' יוסי בשם ר' יוחנן. קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו''ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא''כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן:

כמ''ד יש קנין וכו'. על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו''ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו''ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ''ה דדמאי דר''מ סבר אין קנין לעכו''ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור''י ור''ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו''ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ''ד אין קנין לעכו''ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו''ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם:

גמ' העליונים לעניים בלבנים וכו'. כדפרישית במתני':

וחרנה. ואידך אמר דאו או קתני מתוך היד ואפי' נפל לאחר המגל הוי לקט:

חד אמר תוך היד ותוך המגל. כלומר דחדא קתני שצריך שיהא נושר מתוך היד ושיהא נושר מתוך המגל ולאפוקי אם נפל מתוך היד להלן לאחורי המגל:

ודכוותה פרט כרמך לא הפורט בידו. לא כל הפרט שבידו. ונפל מחמת האונס אלא בשעת הבצירה דווקא כדתנן לקמן בפ''ז איזהו פרט הנושר בשעת בצירה וכו':

גמ' תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו. כלומר לא כל מה שיש מן הקציר בידו ואפי' נפל מידו מחמת אונס אלא דוקא מחמת קצירה והכי דריש לה בת''כ פ' קדושים קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ עקצתו עקרב נבעת נפל מידו לארץ הרי הוא של בעה''ב:

שספק לקט לקט. כדדריש בגמ' דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהן משלך ועוד דריש מקראי:

רמ''א הכל לעניים. ואע''פ שנמצאו ירוקין אין אומרים זה משנה שעברה לפי שא''א לגורן בלא ירקון ושמא אלו הירוקין מן התבואה חדשה שנקצרה הן ויש בה חלק לעניים:

שלאחר הקוצרים לאחר שהתחילו לקצור ונמצא בחורין במקום שנקצר חיישינן שמא הביאו הנמלים שם מן הלקט הלכך החטים או השבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט אבל התחתונים של בעה''ב ומפרש בגמרא אלו הן העליונים בלבנים שניכר שהם מתבואה חדשה שנקצרה והתחתונים הן הירוקין שנוטין להשחיר וניכר שהן ישנים ומשנה שעברה:

שבתוך הקמה. אם היו החורין בתוך הקמה מה שנמצא בהן הרי הן של בעה''ב שאין לעניים בקמה כלום:

מתני' חורי הנמלים. דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן:

ר' ישמעאל אומר לעניים. דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל ור''ע מדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל והלכך לבעה''ב והלכה כר''ע:

ראש היד. כשידו מלאה שבלים ויש בין ראשי אצבעותיו המונחים על פס ידו לפס ידו שבלים והנושר מהן וכן הנושר מראש המגל:

לבעה''ב. דאין זה דרך קצירה:

תוך היד ותוך המגל. אנושר קאי כלומר מה שנושר מתוך היד או מתוך המגל זהו לקט ולעניים אבל הנושר מאחר היד מחמת נדנוד ידו נופל לאחר היד וכן מתנועת המגל לאחר המגל:

היה קוצר וקצר מלא ידו. מה שדרכו לקצור או שתלש מלא קומצו מה שדרכו ליתלש והכהו קוץ ונפל מידו לארץ. ה''ז מחמת אונס ואינו לקט כדדריש בגמ' דכתיב ולקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר:

הנושר בשעת הקצירה. שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

מתני' איזהו לקט שחייבתו התורה: